top of page
תלים וחורבות בארץ ישראל
מסע אווירי תלים מקראיים וחורבות בארץ ישראל
פייסבוק
טוויטר
פינטרסט
טאמבלר
העתקת הקישור
הקישור הועתק
ארץ ישראל הקטנה, ובה עשרות אלפי אתרים ארכאולוגים, בכל שעל ופינה,
החל מתלים מתקופת התנ"ך ועד לאתרים וח'רבות ששרידיהן בשטח משוועות לחשיפה ומחקר.
התלים הולכים ומתפוררים, הצורך בשמירה על המשאב הלאומי הזה ילך ויגבר בשנים הקרובות, נכס היסטורי, ובעצם מחזק את ההוויה ואת אחיזתנו כאן
בארץ ישראל.
במהלך השנים צילמתי אלפי אתרים קטנים וגדולים, והזכות הגדולה הזו לכתת רגלים ולחוש את השרידים, העצימה את הרצון לצלם יותר ויותר, ולחרוש את
הארץ לאורכה ולרוחבה.
מוצגים כאן האתרים המרכזיים יש עוד מאות אתרים שלא הוכנסו לאתר.
מקרא
למידע אודות האתרים לחצ/י על נקודה במפה
22. תל עזקה
23. ח'רבת עקד
24. תל ע'ליל
25. תל צפית
26. תל צרעה
27. תל קדש
28. ח'רבת קייפא
29. תל דור
30. תל קליל
31. תל רכש
32. תל שוכה
33. תל שמרון
34. תל אנפה
35. בית ציידה
36. תל מרשה
37. תל איילון
38. ח'רבת ראש זית
39. תל קנה
40. אושא
1. תל חצור
2. תל באר שבע
3. תל רחוב
4. תל מגידו
5. תל לכיש
6. תל עבדת
7. תל שלם
8. תל ערד
9. תל ניצנה
10. תל עזקה
11. תל בית שמש
12. תל גזר
13. תל חנתון
14. תל גובל
15. תל חסי
16. תל יזרעאל
17. תל ירמות
18. תל מקנה
19. ח'רבת נטופה
20. בית מירסים
21. תל יודפת
חצור באר שבע רחוב
צובא איילון צפית
מגידו לכיש שלם
תל חצור
חצור שכנה על דרכי המסחר שבין מצרים העתיקה בדרום ופיניקיה, סוריה, אסיה הקטנה ומסופוטמיה בצפון. עושרה התבסס על המישורים הפוריים של עמק החולה ובתחילת האלף ה-2 לפנה"ס הוערכה אוכלוסייתה בכ-15,000 עד 20,000 נפש. אותה עת הייתה חצור העיר הגדולה בארץ ובין החשובות שבעריה.
חצור נזכרה לראשונה בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-19 לפנה"ס וכן בכתבי מארי שנמצאו בקרבת הפרת במסופוטמיה (מלך חצור אבניאדו שמוזכר בארכיון מארי הוא אולי "הידהוד" לשם יבין). במאה ה-18 לפנה"ס ניהלו מספר ממלכות בצפון מסופוטמיה דיפלומטיה בינלאומית שכללה תכתובות ומפגשים. חצור הייתה חלק מהמגעים הדיפלומטיים, דבר המעיד על חשיבותה.
חצור נזכרה לראשונה בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-19 לפנה"ס וכן בכתבי מארי שנמצאו בקרבת הפרת במסופוטמיה (מלך חצור אבניאדו שמוזכר בארכיון מארי הוא אולי "הידהוד" לשם יבין). במאה ה-18 לפנה"ס ניהלו מספר ממלכות בצפון מסופוטמיה דיפלומטיה בינלאומית שכללה תכתובות ומפגשים. חצור הייתה חלק מהמגעים הדיפלומטיים, דבר המעיד על חשיבותה.
תל באר שבע
העיר המקראית 'באר שבע', אליה מיוחס התל, מוזכרת כמה פעמים בתנ"ך, כאשר ההתייחסויות הראשונות קשורות לכריתת הברית בין אברהם לבין אבימלך מלך גרר לאחר שזה לקח בתום לב את שרה אשת אברהם, ולאחר פרשת בארות המים. האזכור הבא של באר שבע מופיע בפרשת תולדות לאחר שיצחק כורת ברית עם אבימלך. מאוחר יותר נכתב שהעיר הייתה בנחלתו של שבט שמעון, שהייתה בתוך הנחלה של שבט יהודה
תל רחוב
תל רחוב (תל א-צארם) הוא אתר ארכאולוגי בעמק בית שאן, כ-5 ק"מ מדרום לתל בית שאן מהתקופה הכנענית והתקופה הישראלית. ב-1973 נתגלתה במקום כתובת רחוב על רצפת פסיפס של מבנה שמשערים שהיה בית כנסת. הכתובת מתוארכת לסוף התקופה הביזנטית, ועניינה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על הכללתה, או החרגתה, של בית שאן ב"תחום עולי בבל", בתקופה שבין שיבת ציון לבין לסיום תקופת בית שני, לעניין מצוות התלויות בארץ. בנוסף, נתגלו בתל שלוש כתובות בעברית המתוארכות למאות ה-10 וה-9 לפנה"ס ועליהן השם "נמש", המזכיר את שם משפחת יהוא, "נמשי" ו"אלישע", כשמו של הנביא.
עבדת ערד ניצנה
עזקה בית שמש גובל
צובא
בתקופה הצלבנית בין השנים 1140–1160 לספירה בנו אבירי המסדר ההוספיטלרים על שרידי היישוב הביזנטי מצודה צלבנית שזכתה לשם בלמונט קרי ההר היפה. המבצר התקיים זמן קצר בלבד שכן לאחר קרב קרני חיטין שנערך בשנת 1187 ובמהלכו הובסו הצלבנים, נכנעו תושבי מבצר בלמונט לכוחותיו של צלאח א-דין, שהורה על הריסת המבצר
איילון - יאלו
שרידי מבצר שהקים פולק מאנז'ו בשנת 1133 לשליטה על הדרך העולה לירושלים דרך בית חורון. נחרב בשנת 1187 בידי צלאח א-דין
תל צפית
מצודת משמר על תל צפית, שנקראה בגלל הצבע הלבן של סלעי התל בשם הלטיני - Castrum Album (מצודה לבנה) ובשם הצרפתי - Blanche Garde (משמר לבן). זהו אחד משרשרת מבצרים שהקימו הצלבנים כנגד הפשיטות הפטימיות שיצאו מכיוון אשקלון (ביניהם מצודת בית ג'וברין). המצודה נהרסה בידי צלאח א-דין בשנת 1192 והוקמה מחדש בידי ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה בזמן מסע הצלב השלישי. זמן קצר אחר כך כבשה השושלת האיובית שוב את האזור אך שרידי המצודה בעלת ארבעת המגדלים שרדו בתל עד המאה ה-19
תל מגידו
תל מגידו, הוא מהחשובים ומהמרשימים באתריה הארכאולוגיים של ישראל. ראשית ההתיישבות בו החלה באלף הרביעי לפנה"ס. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
תל לכיש
תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר הבריטי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי
תל שלם
תל שלם הוא תל בעמק בית שאן, כ-2 קילומטרים מדרום לקיבוץ טירת צבי. במקום התגלו בשנת 1970 שרידיו של מחנה צבאי רומאי. סמוך לתל נמצאה כתובת של הלגיון השישי פראטה. בשנת 1975 התגלה במקום באקראי פסל ברונזה מפואר של הקיסר אדריאנוס. בעקבות התגלית נערכו במקום חפירות בשנת 1978. לא רחוק מהתל נמצאה כתובת מונומנטלית המוקדשת לקיסר אדריאנוס ולפי הפירוש המקובל היא הייתה חלק מקשת ניצחון שהוקדשה לקיסר בידי הסנאט הרומי לכבוד הניצחון ודיכוי מרד בר כוכבא
תל עבדת
עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה ה-3 לפנה"ס כתחנה לאורך דרך הבשמים. לראשונה נזכרת העיר בכתבי הגאוגרף היווני תלמי בשנת 150 בקירוב, והוא מנה אותה בראש רשימת שבעה כפרים בפרובינקיה ערביה. הידיעה החשובה ביותר אודותיה נשתמרה אצל סטפנוס מביזנטיון, היסטוריון מן המאה ה-6, שנשען על כתבי אורנאיוס מהמאה ה-1 לפנה"ס. הוא מגדירה כ"מקום של נבטים. הנקרא על שמו של המלך עבדת, שנקבר בה ונערץ כאל
תל ערד
העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם, והוקפה בחומה בצורה באורך כ-1,200 מטרים. היא אחת מהערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים, מבני ציבור ושלטון וחומה. בעיר הייתה קיימת מערכת מים שניקזה את מי הגשמים מהרחובות אל מאגרים בחלק הנמוך שבמרכז העיר. בתי העיר נבנו בתבנית אחידה הכוללת חדר גדול וחדר קטן צמוד לו ששימש כמחסן או כמטבח. הכניסה לבית הייתה מצידו הרחב. סגנון בנייה זה קרוי "הבית הערדי" והוא מהווה אב טיפוס לבניינים דומים מהתקופה אשר נמצאו באזור. בשכבות החפירה נמצאו חפצים עתיקים רבים מתקופות שונות ובהם כלים ותכשיטים. בעיר נמצאו גם סרכים הכתובים על שברי חרסים
תל ניצנה
ניצנה היא המערבית שבין ערי הנבטים בהר הנגב. העיר נבנתה במישור, המתנשא לגובה 250 מטר מעל פני הים. בצפון גובל האתר בנחל ניצנה (ואדי עוג'ה אל-חפיר), והוא נחצה במרכזו על ידי יובל של נחל ניצנה, הזורם מצפון לדרום. במערב האתר מתנשאת גבעה מוארכת לגובה כ-35 מטר מעל סביבתה. האזור היה צומת דרכים חשובה בעת העתיקה על הדרך בין אדום בדרום וחוף עזה בצפון מצרים ומדבר סיני ממזרח והרי יהודה מצפון לו
תל עזקה
תל עזקה (זכריה) הייתה עיר קדומה בליבה של שפלת יהודה. התל העליון ממוקם 347 מ' מעל פני הים, 117 מ' מעל לערוץ נחל האלה, ושטחו כ-45 דונם. האתר ממוקם בקצהו הצפוני של רכס שכיוונו צפון-דרום, אשר מהוה את הגבול בין השפלה הגבוהה ממזרח והנמוכה ממערב. עזקה שולטת על הצומת האסטרטגי של הדרך המובילה מכיוון גת פלשתים, דרך עמק האלה לכיוון הרי יהודה שממזרח עם הדרך המקשרת בין בית שמש בצפון ולכיש שבדרום, מסיבות אלה עזקה הפכה באופן טבעי לעיר חשובה. בחפירות באתר נתגלו שרידי יישוב בעיקר מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל 2, מצודה, מגדלים, חותמות למלך וממצאים נוספים. בנוסף התגלו באתר מערות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא.
תל בית שמש
ל בֵּית שֶׁמֶש הוא תל קדום הממוקם ממערב לעיר בית שמש של ימינו, צמוד לכביש 38, בין צומת הכניסה הצפוני לצומת הכניסה הדרומי לבית שמש. התל מזוהה עם היישוב המקראי בֵּית שֶׁמֶש. באתר התקיימה עיר עוד בתקופה הכנענית הקדומה, אולם רק בתקופה הכנענית המאוחרת החלה לשגשג ולקיים קשרי מסחר ענפים עם הארצות השכנות (ככל הנראה ממלכת מצרים בדרום). תושבי המקום קיימו כנראה את פולחן אל השמש כפי שמרמז שמו של היישוב שהיה מושבה של האלה הכנענית שפש. בתקופה זו הייתה העיר יישוב קטן יחסית ששכן בצל ערי המדינה האזוריות ירושלים וגזר.
תל גובל
תל גובל נמצא בסמוך לקיבוץ בית קשת. באתר נמצאו חרסים מתקופת הברזל המאות ה-8-10, וכן גם מהתקופה הרומית. התל מזוהה כיישוב מקראי אזנות תבור.
תל גזר
תל גזר הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי בישראל, השוכן לצד הצומת של דרך הים הקדומה ודרך יפו-ירושלים, בתחום מועצה אזורית גזר, בין לטרון לרמלה, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם תלי חצור, מגידו ובאר שבע.
תל חנתון
תל חַנָּתוֹן הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, חנתון מופיעה במכתבי אל-עמארנה מתקופת הברונזה המאוחרת, בהם מוזכרת העיר לראשונה בהיסטוריה בשם חנתון. היא מוזכרת במכתבים א"ע 8 וא"ע 245. בא"ע 8 מספר בּוּרנַבּוּריָאש מלך בבל הכשית לאמנחותפ הרביעי מלך מצרים על שיירה של סוחרים שהגיעה לחנתון והותקפה ונשדדה על ידי אנשים ששלח שליט עכו. במכתב א"ע 245 מתלונן בירידיה שליט מגידו כי מלך עכו שחרר בחנתון את לבאיה שליט שכם במקום לשלוח אותו למצרים.
השרידים הקדומים ביותר של ישוב במקום מתועדים לתקופת הברונזה התיכונה. יישוב ישראלי היה במקום מתקופת ההתנחלות, וכנראה, לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל. יישוב יהודי התקיים בחנתון מתקופת הבית השני, לאורך תקופת המשנה והתלמוד ועד לתקופה הצלבנית.
השרידים הקדומים ביותר של ישוב במקום מתועדים לתקופת הברונזה התיכונה. יישוב ישראלי היה במקום מתקופת ההתנחלות, וכנראה, לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל. יישוב יהודי התקיים בחנתון מתקופת הבית השני, לאורך תקופת המשנה והתלמוד ועד לתקופה הצלבנית.
תל חסי
תל חָסִי הוא תל עתיק באזור השפלה הממוקם על גדות נחל שקמה, כ-10 ק"מ מדרום לקריית גת. זיהוי התל אינו ברור. קלוד קונדר הציע לזהות את התל עם העיר "לכיש" המופיעה במקרא. פלינדרס פיטרי קיבל זיהוי זה בגלל קרבת התל לחורבת "אום ליקיס". לבסוף זוהתה לכיש עם תל אֶ דֻוֵיר. ויליאם אולברייט הציע לזהות את התל עם "עגלון", אולם לא נמצא כל ממצא בשטח המאשר או סותר זיהוי זה.
תל יזרעאל
תל יזרעאל הוא תל קדום במרכזו של עמק יזרעאל דרומית לעיר עפולה, בסמוך לקיבוץ יזרעאל. התל מזוהה עם העיר המקראית יִזְרְעֶאל, אך הוא סחוף והשרידים בו מועטים. מהתל תצפית אל עמק יזרעאל המזרחי, נחל חרוד הזורם במרכזו, הרי הגלבוע מדרום לו, רמת יששכר וגבעת המורה בצפונו והרי הגלעד במזרח.
תל ירמות
תל יַרְמוּת הוא תל גדול המשתרע על שטח של כ-180 דונם בשפלה, כ-5 ק"מ מדרום לבית שמש, בין תל בית שמש לגן לאומי תל עזקה. אתר לא נמצאו כתובות עתיקות, אך מהממצא בחפירות ידוע שמדובר בעיר בת כ-5000 שנה, מימי בניית הפירמדות הקדומות. אזור הגבעה הגבוהה ובה כמשוער המקדש הקדום טרם נחפר, אך זהו אחד הערים המבוצרות ביותר והמרשימות שנמצאו באזור כולו, ועל פי ביצוריה הייתה כפי הנראה בירה של ממלכה קדומה. החוקרים שחפרו את האתר בעבר וכיום סבורים שהממלכה התנהלה ללא כתב, אף שבאותה תקופה כבר היה כתב חרטומים במצרים.
תל מיקנה (עקרון המקראית)
עקְרוֹן הייתה עיר קדומה בארץ ישראל שיושבה לראשונה על ידי הכנענים בתקופת הברונזה. בתקופת הברזל, עם פלישתם של גויי הים למישור החוף, הפכה לעיר פלשתית חשובה. בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס כבשו האשורים את עקרון והשתלטו עליה. באותה תקופה נודעה העיר כיצרנית שמן זית בהיקף גדול. בשנת 603 לפנה"ס הוחרבה העיר כליל על ידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר. מעט לאחר מכן התקיים במקום יישוב קטן בעיר התחתונה, ולאחר זמן קצר ננטש אף הוא, ומאז לא יושבה העיר יותר.
האתר מזוהה כיום עם התל הארכאולוגי תֵּל מִקְנֶה, הסמוך לקיבוץ רבדים.
האתר מזוהה כיום עם התל הארכאולוגי תֵּל מִקְנֶה, הסמוך לקיבוץ רבדים.
תל (ח'רבת) נטופה
הבקעה נקראת על שם היישוב הקדום בית נטופה, הבקעה היתה מיושבת החל מתקופת הברונזה התיכונה, והיישוב המרכזי בה היה במערבה, בתל חנתון. ליד התל התחברו דרכי המסחר הראשיות שחצו את הגליל. בתקופת ההתנחלות נכללה הבקעה בתחום שבט זבולון.
תל יודפת
יוֹדְפַת הייתה עיר יהודית חשובה בתקופת בית שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, בעת המרד הגדול, בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בראשות אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל. לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי, אולם חייליו נמלטו לכל עבר. בן מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל" הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה.
תל יקנעם
תֵּל יָקְנְעָם הוא תל גדול ואתר ארכאולוגי הנמצא בין העיר יקנעם עילית למושבה יקנעם של ימינו. בערבית ולאורך רוב ההיסטוריה המאוחרת של האתר התל נודע בשם הדומה לקמון או קיימון. מקור שם זה כנראה בעיוות של השם העברי. האתר משתרע על שטח של כ-40 דונם וגובהו 60 מטרים.
חורבת עקד
חורבת עקד יושבת בראש גבעה ממזרח לאמאוס, ונמצאת בשטחו של פארק קנדה. הגבעה מתחברת לגבעות אחרות דרך אוכף ממזרח, אך מורדותיה ממערב, מצפון ומדרום תלולים ומצוקיים. עמידה על ראש הגבעה מספקת תצפית מאוד רחבה- ממזרח על הרי יהודה, מצפון על אזור מודיעין ומעלה בית חורון, במערב על עמק איילון ומדרום על צפון השפלה. לוחמי בר כוכבא, כהכנה למרד, הכשירו בתחתית גבעה זו בין השנים 132–136 לספירה, מערות סתר תת-קרקעיות שנקשרות לבורות מים, מערות קבורה ולשאר חציבות קיימות. הם שיפצו גם את הביצורים שבראש הגבעה. גבעה זו, שעליה נמצאת חורבת עקד, שימשה נקודת תצפית ופשיטה של לוחמיו של בר כוכבא אל הדרכים מיפו לאמאוס וירושלים. מכיוון שמבצר זה קטן וביצוריו חלשים, מסיקים החוקרים שהוא לא שימש כבסיס מרכזי במרד בר כוכבא.[
תל צרעה
צָרְעָה היה יישוב בשפלת יהודה. מוזכרת במקרא, ובתקופה הישראלית שכנה בנחלת שבט יהודה ובגבול שבט דן. צרעה ידועה בתור אזור מולדתו של השופט המקראי שמשון. צרעה נזכרת כבר בכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס בתור אחת משתי הערים, יחד עם "איילון" אשר הותקפו על ידי ה"חבירו". שתיהן היו בתחום "ממלכת גזר". באחד המכתבים, פרעה אַמֶנְחֹתֶפּ השלישי מספר כי בני מלכילו מלך גזר, כמעט נהרגו בידי בני עָפירוּ בבואם לאיילון ולצרעה.
תל קדש
תל קֶדֶשׁ (תל קדס) הוא גן לאומי בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי, כארבעה ק"מ מערבית לצומת ישע. הגן מכיל שני אתרים: תל-קדש שמדרום-מערב לכביש הצפון, והמקדש הרומאי שמצפון-מזרח לכביש. התל הוא הגדול בתילי הגליל העליון. למרגלות התל נובע עין קדש. לפי התנ"ך, קדש הייתה עיר בצפון שבט נפתלי, ומזוהה בתל-קדיס שבשטח הגן הלאומי תל-קדש. קדש מתוארת כמבצר של שבט נפתלי, וכעיר מקלט ועיר המוקדשת ללויים. העיר מכונה "קדש בגליל בהר נפתלי" כדי להבחין בינה לבין קדש נפתלי, המזוהה עם ח'ירבת-קדיש ממזרח לפוריה, בבקעת יבנאל.
חורבת קייאפה
האתר נמצא בעמק האלה, במקום שהיה בעל חשיבות אסטרטגית בתקופת הברזל בארץ ישראל. הוא שוכן על גבעה בגובה כ-325 מ' מעל פני הים, בצדה המערבי של השפלה הגבוהה, ושולט על הדרך העולה משפלת החוף לחברון ולירושלים. במרחק 2 ק"מ ממערב לאתר נמצא תל עזקה, ו-2.5 ק"מ מדרום-מזרח לו שוכן תל שׂוֹכֹה. שטח האתר כ-23 דונם, ובו שרידים של עיר מבוצרת ומוקפת חומה ברוחב 4.5 מ' ובגובה 2–3 מטר (במקור הגיעה החומה כנראה לגובה של כ-6 מטר), ובה שני שערים. עובדה זו ייחודית בהשוואה לאתרים יהודיים עתיקים בארץ ישראל.
גזר חנתון חסי
יזראעל ירמות מיקנה
נטופה יודפת יקנעם
עקד צרעה קדש
קייפא דור קליל
רכש שוכא שמרון
אנפה צידה מרשה
ראש זית קנא אושא
bottom of page