"דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב" הוא השם הקיבוצי שניתן על ידי ארגון אונסק"ו לארבע ערים נבטיות בנגב, עת הוכרזו בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית. יחד עם ארבע הערים - עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה - נכללו בהכרזה מספר מצודות וחאנים, אבני דרך, קטעים מדרכים עתיקות, עדויות לשימוש חקלאי שנהג בנגב ושרידים נוספים. תחילתה של דרך הבשמים, אשר בעומאן, הוכרזה גם היא כאתר מורשת עולמית בשנת 2000, תחת השם ארץ הלבונה.

​האתרים המוכרזים שוכנים בחלקה הצפוני של דרך הבשמים ההיסטורית שהובילה מדרומו של חצי האי ערב ומסומליה, מרחק של כ-2,000 ק"מ, אל נמלי הים התיכון. משם המשיכה הסחורה את דרכה לאירופה ולצפון אפריקה. תחילת השימוש בדרך היה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס, כאשר בני האדם החלו להשתמש בגמל כאמצעי הובלה במדבר. הראשונים שפעלו בדרך היו המעינים והשבאים מתימן וצפון ערב הסעודית. שרידי חרסים עם סימני כתב שלהם התגלו בירושלים מהמאה ה-7 לפנה"ס.