top of page
אתרי רשות הטבע והגנים
Aerial Israel2
פייסבוק
טוויטר
פינטרסט
טאמבלר
העתקת הקישור
הקישור הועתק
אתרי רשות הטבע והגנים בישראל, ארץ ישראל על שלל אתריה, אתרי מושת
עולמית, אתרי טבע ומורשת.
מוזמנים להכנס ולראות את היופי שיש בארץ-ישראל, מדינה קטנה ומרהיבה!
מקרא
למידע אודות האתרים לחצ/י על נקודה במפה
22. קומראן
23. בית ג'וברין
24. מצדה
25. בית כנסת ארבל
26. בית כנסת גמלא
27. בית כנסת עין גדי
28. בית כנסת בית-אלפא
29. עין קשתות-קנטיר
30. עין חמד
31. נבי סמואל
32. תל אפק כורדנא
33. עין סהרונים
34. מואה
35. בית כנסת ברעם
36. אשקלון
37. תל אפק -מיראבל
38. חלוצה
39. המונפור
1. חוף אלמוגים אילת
2. כורסי
3. מכתש רמון
4. קיסריה
5. ארסוף
6. תל בית שאן
7. הרודיון
8. תל חצור
9. תל מגידו
10. תל באר שבע
11. ציפורי
12. תל לכיש
13. הבניאס
14. תל ערד
15. תל עבדת
16. ממשית
17. שבטה
18. כוכב הירדן
19. תל ניצנה
20. כפר נחום
21. נחל מערות
קיסריה אילת ארסוף
קיסריה
העיר נכבשה בשנת 1101, בין המאה ה-10 למאה ה-12 עברה השליטה בקיסריה בין הצלבנים, שניסו לבנות את העיר, למוסלמים שהחריבו את הביצורים. במהלך מסע הצלב השביעי, ביצר לואי התשיעי, מלך צרפת את קיסריה במערכת ביצורים מהמפוארות בארץ ישראל. במאה ה-13 נכבשה בידי הממלוכים ובראשם הסולטאן ביברס, וחרבה יחד עם שאר ערי החוף בארץ ישראל. האתר הוא חלק מגן לאומי קיסריה ונחשפו חומות העיר, שעריה והמצודה בנמל
אילת - שמורת חוף האלמוגים
שונית האלמוגים באילת היא ייחודית מבחינות רבות. היא שונית האלמוגים הצפונית העולם, ומיקומה המבודד במפרץ אילת, בו המליחות גבוהה יותר ויש פחות תנועת מים מברוב הימים, איפשרה התפתחות זנים אנדמיים רבים. השונית בעבר השתרעה על כל החוף המערבי של מפרץ אילת, ועל חלקים מהחוף הצפוני, כך שאורכה היה מעל 12 קילומטר, אך עקב פגיעת האדם בה השונית הצטמצמה לשטח קטן מאוד בדרום החוף המערבי, בו הוקמה השמורה, שהחלה לשקם והגדיל מחדש את שטח השונית.
השמורה הראשית, שמורת חוף האלמוגים, הוקמה בשנת 1964. שמורה צמודה לה ודרומית יותר, שמורת טבע הים הדרומי אילת, הוכרזה בשנת 2002, ושמורה שלישית, שמורת טבע ים האלמוגים, הוכרזה ב-2009
השמורה הראשית, שמורת חוף האלמוגים, הוקמה בשנת 1964. שמורה צמודה לה ודרומית יותר, שמורת טבע הים הדרומי אילת, הוכרזה בשנת 2002, ושמורה שלישית, שמורת טבע ים האלמוגים, הוכרזה ב-2009
אפולוניה - ארסוף
העיר ארסוף (אפולוניה)הוקמה בראשית התקופה הפרסית (המאה ה-6 עד המאה ה-4 לפנה"ס) על ידי הפניקים, ונקראה ארשוף על שם רשף, אל הסער והמלחמה הפיניקי. המקום נכלל בתחומי השפעתה של העיר צידון, שקיבלה את אזור השרון לניהולה מידי השלטון הפרסי כפי שמוזכר בכתובת אשמונעזר. היישוב הפיניקי שהתקיים במקום בתקופה זו עסק ביצור צבע הארגמן וקיים קשרי מסחר עם האזור הים האגאי
בתקופה ההלניסטית המשיך היישוב במקום להתפתח. בתקופה זו נכללה העיר בתחומי השליטה של הממלכה הסלאוקית, והעיר שימשה כנמל ומעגן עבור ספינות ששטו בין יפו לדור, הנמלים המוגנים היחידים באזור. האוכלוסייה הנוכרית בעלת הנטיות ההלניות שהרכיבה את המארג הדמוגרפי המקומי הביאה לשינוי שם האתר מ"אַרְסוּף" (שם שמי) ל"אַפּוֹלוֹנְיָה" (שם יווני). שני האלים רשף ואפולו היו מזוהים זה עם זה.
פתח הפיר בחצר המצודה שטרם נחפר. סביר שזה היה הפתח אל תעלת המילוט מהמצודה אל הנמל
בתקופה הרומית גדלה העיר והתפתחה. היישוב הפך למרכז עירוני לאזור כולו, והעיר הייתה נקודת היישוב הגדולה בין יפו לקיסריה על דרך החוף. בשנת 113/4 נפגעה העיר ברעידת אדמה, אך שוקמה במהירות. בתקופה זו הוקם במקום נמל, והעיר עסקה במסחר ימי עם איטליה וצפון אפריקה
בתקופה ההלניסטית המשיך היישוב במקום להתפתח. בתקופה זו נכללה העיר בתחומי השליטה של הממלכה הסלאוקית, והעיר שימשה כנמל ומעגן עבור ספינות ששטו בין יפו לדור, הנמלים המוגנים היחידים באזור. האוכלוסייה הנוכרית בעלת הנטיות ההלניות שהרכיבה את המארג הדמוגרפי המקומי הביאה לשינוי שם האתר מ"אַרְסוּף" (שם שמי) ל"אַפּוֹלוֹנְיָה" (שם יווני). שני האלים רשף ואפולו היו מזוהים זה עם זה.
פתח הפיר בחצר המצודה שטרם נחפר. סביר שזה היה הפתח אל תעלת המילוט מהמצודה אל הנמל
בתקופה הרומית גדלה העיר והתפתחה. היישוב הפך למרכז עירוני לאזור כולו, והעיר הייתה נקודת היישוב הגדולה בין יפו לקיסריה על דרך החוף. בשנת 113/4 נפגעה העיר ברעידת אדמה, אך שוקמה במהירות. בתקופה זו הוקם במקום נמל, והעיר עסקה במסחר ימי עם איטליה וצפון אפריקה
כורסי
גן לאומי כורסי הוא אתר ארכאולוגי לחופה המזרחי של הכנרת, ובו שרידיו של מנזר נוצרי, המתוארך למחצית המאה ה-5 לספירה. על פי המסורת הנוצרית מזוהה האתר עם מקום התרחשותו של "נס החזירים" שביצע ישו. המקום התגלה תוך כדי הכנות לסלילת כביש עוקף כנרת, בדרך למעלה גמלא. ב-1980 נפתח המקום כגן לאומי.
מכתש רמון
אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. במזרח, מחולק המכתש על ידי הר ארדון לשתי בקעות: בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו של המכתש מנוקז על ידי נחל רמון, שנקרא בערבית "ואדי א-רוּמאן", ייתכן משום שרומאים עברו באזור זה, בדרך הבשמים.
תל בית שאן
בית שאן היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, ראשיתה לפני כ-7,000 שנה. ממוקמת על דרך הים שהייתה בין מצרים למסופוטמיה. מיקומה אסטרטגי, בבקעת בית שאן, על מקום המפגש בין בקעת הירדן לעמק יזרעאל, והיא יושבת גם על הציר הראשי המוביל מירושלים לטבריה, ועל הציר הראשי שמוביל מהבקעה אל הים התיכון, שהוא למעשה תחילתו של העתק משנה של הבקע הסורי-אפריקני. גדולתו ופוריותו של עמק בית שאן הם בשפע המים, בהם מעיינות גדולים הנובעים לרגלי הר הגלבוע.
תחילת היישוב הייתה בשתי נקודות מרכזיות: תל בית שאן, המתנשא מעל חורבות העיר הרומית, ובתל אצטבה, מצפון לתל בית שאן.
תחילת היישוב הייתה בשתי נקודות מרכזיות: תל בית שאן, המתנשא מעל חורבות העיר הרומית, ובתל אצטבה, מצפון לתל בית שאן.
כורסי מכתש רמון תל בית שאן
בניאס מיראבל הרודיון
תל חצור מגידו באר שבע
מגדל אפק - מיראבל
תחילת המאה ה-12, בממלכת ירושלים, הוקמה במקום מצודה בידי משפחת איבלין בשם "מיראבל" (Mirabel - יפה נוף) על שום הנוף היפה הנשקף משם. בשנת 1187 נכבשה המצודה בידי המוסלמים. במבצר זה התבצר צבא המלכה מליסנדה שהונהג על ידי סניור רמלה כאשר מליסנדה ובנה בלדווין השלישי נלחמו על כס המלוכה. בלדווין השלישי ניצח, סניור רמלה גלה מהארץ ומליסנדה התבצרה במצודת העיר ירושלים. בשנת 1191 במסע הצלב השלישי נהרסה המצודה על ידי המוסלמים אך נבנתה בידי הממלוכים
הרודיון
הרודיון או בשמו האחר הר הורדוס, הוא אתר ארכאולוגי, משלהי תקופת בית שני, כיום גן לאומי, כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים בספר מדבר יהודה. האתר כולל מבצר, העטוי בגבעה מלאכותית, חומות, מגדלי שמירה ולמרגלותיהם עיר קטנה ("הרודיון תחתית") ובה בריכת מים וארמון רחב ידיים שנבנו על ידי המלך הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס, עבורו ועבור אנשי חצרו. לפי יוסף בן מתתיהו הורדוס נקבר באתר בטקס מפואר. במרד הגדול נפלה הרודיון לידי המורדים היהודים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים. גם במרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים.
תל חצור
חצור נזכרה לראשונה בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-19 לפנה"ס וכן בכתבי מארי שנמצאו בקרבת הפרת במסופוטמיה (מלך חצור אבניאדו שמוזכר בארכיון מארי הוא אולי "הידהוד" לשם יבין). במאה ה-18 לפנה"ס ניהלו מספר ממלכות בצפון מסופוטמיה דיפלומטיה בינלאומית שכללה תכתובות ומפגשים. חצור הייתה חלק מהמגעים הדיפלומטיים, דבר המעיד על חשיבותה. במכתב שנמצא בארכיון מארי שנכתב על ידי אחד הפקידים של זימרילים מלך מארי, הוא מציין את הממלכות שלקחו חלק במגעים הדיפלומטיים וכותב אליו בבקשת הנחיות
תל מגידו
מגידו יושבת על תל אשר שטחו כ-60 דונם ופסגתו גבוהה בכ-40–60 מטרים ממישור העמק אשר למרגלותיו. מקום התל בשוליים המערביים של עמק יזרעאל בכניסה הצפונית לוואדי ערה, כקילומטר וחצי מצפון לשער המוצא מעמק עירון לעמק יזרעאל. האתר ממוקם בין שני מקורות מים. עיר הממלכה הקדומה נבנתה בנקודה אסטרטגית חשובה - פרשת דרכים החולשת על צומת דרכים ראשי של שני נתיבי סחר בינלאומיים חשובים ביותר באותם זמנים
תל באר-שבע
העיר המקראית 'באר שבע', אליה מיוחס התל, מוזכרת כמה פעמים בתנ"ך, כאשר ההתייחסויות הראשונות קשורות לכריתת הברית בין אברהם לבין אבימלך מלך גרר לאחר שזה לקח בתום לב את שרה אשת אברהם, ולאחר פרשת בארות המים. האזכור הבא של באר שבע מופיע בפרשת תולדות לאחר שיצחק כורת ברית עם אבימלך. מאוחר יותר נכתב שהעיר הייתה בנחלתו של שבט שמעון, שהייתה בתוך הנחלה של שבט יהודה
תל לכיש
בתקופת הברונזה הייתה לכיש עיר פרזות בחסות מצרית, כמו כל ערי המדינה בכנען. באגרות המצריות מתקופת הברונזה המאוחרת שנודעו כ"מכתבי אל-עמארנה" כלולים כמה מכתבים ששלחו שליטי העיר לפרעה מלך מצרים (מאה 14 לפנה"ס). הממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הרוגליפיות ואנתרופואידים (ארונות קבורה מצריים דמויי אדם).
העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפנה"ס - ובשכבת החורבן נמצאו כ־1,500 גולגולות. יש הטוענים כי התארוך אמנם מתאים לתקופת ההתנחלות וכיבושי יהושע בן נון (כיבוש העיר של יפיע מלך לכיש נזכר בספר יהושע י, 31-34), אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום. בתקופה זו התנחלו בארץ גם גויי הים (הכוללים את הפלשתים), אך גם ממצא ארכאולוגי אופייני להם נעדר מהתל, לכן לא ברור מי החריב את העיר
העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפנה"ס - ובשכבת החורבן נמצאו כ־1,500 גולגולות. יש הטוענים כי התארוך אמנם מתאים לתקופת ההתנחלות וכיבושי יהושע בן נון (כיבוש העיר של יפיע מלך לכיש נזכר בספר יהושע י, 31-34), אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום. בתקופה זו התנחלו בארץ גם גויי הים (הכוללים את הפלשתים), אך גם ממצא ארכאולוגי אופייני להם נעדר מהתל, לכן לא ברור מי החריב את העיר
תל עבדת
עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה ה-3 לפנה"ס כתחנה לאורך דרך הבשמים. לראשונה נזכרת העיר בכתבי הגאוגרף היווני תלמי בשנת 150 בקירוב, והוא מנה אותה בראש רשימת שבעה כפרים בפרובינקיה ערביה. הידיעה החשובה ביותר אודותיה נשתמרה אצל סטפנוס מביזנטיון, היסטוריון מן המאה ה-6, שנשען על כתבי אורנאיוס מהמאה ה-1 לפנה"ס. הוא מגדירה כ"מקום של נבטים. הנקרא על שמו של המלך עבדת, שנקבר בה ונערץ כאל".
תל ערד
העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם, והוקפה בחומה בצורה באורך כ-1,200 מטרים. היא אחת מהערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים, מבני ציבור ושלטון וחומה. בעיר הייתה קיימת מערכת מים שניקזה את מי הגשמים מהרחובות אל מאגרים בחלק הנמוך שבמרכז העיר. בתי העיר נבנו בתבנית אחידה הכוללת חדר גדול וחדר קטן צמוד לו ששימש כמחסן או כמטבח. הכניסה לבית הייתה מצידו הרחב. סגנון בנייה זה קרוי "הבית הערדי" והוא מהווה אב טיפוס לבניינים דומים מהתקופה אשר נמצאו באזור. בשכבות החפירה נמצאו חפצים עתיקים רבים מתקופות שונות ובהם כלים ותכשיטים. בעיר נמצאו גם סרכים הכתובים על שברי חרסים
ממשית (עיר נבטית-רומית)
ממשית היא העיר הנבטית המזרחית ביותר בנגב, והיא רחוקה מן הערים הנבטיות האחרות (כחמישה ק"מ דרומית-מזרחית לדימונה), מהלך יום בדיוק מהתחנה הקודמת בדרך השיירות - מצד חצבה. העיר נבנתה על סעיף של הדרך הנבטית הראשית העולה מן הערבה ומן המעלה המכונה "מעלה עקרבים הרומי". היא ממוקמת בבקעה בין רכס חתירה שבו נמצא המכתש הגדול ובין רכס אפעה בנגב.
מסביב לעיר מקורות מים רבים יחסית לאזור מדברי - נחל ממשית, בארות, גבים ותמילות (נקודות שבהן קרובים מי התהום לפני הקרקע ובחפירה קצרה אפשר להגיע אליהם) והעובדה הזו בנוסף למיקומה גרמו להפיכתה לעיר חשובה
מסביב לעיר מקורות מים רבים יחסית לאזור מדברי - נחל ממשית, בארות, גבים ותמילות (נקודות שבהן קרובים מי התהום לפני הקרקע ובחפירה קצרה אפשר להגיע אליהם) והעובדה הזו בנוסף למיקומה גרמו להפיכתה לעיר חשובה
שבטה
תחילתה של שבטה במאה ה-1 לספירה ככפר נבטי לאורך דרך הבשמים. בתחילה היו הנבטים נוודים, אך עם התפתחותה של דרך הבשמים והתעשרותם, החלו מקימים יישובי קבע. שבטה הסכימה להטבות שהציגו בפניה הרומאים בשנת 106 לספירה, והמשיכה ושמשה כתחנה לאורך נתיבי הסחר עד שהמסחר בדרך הבשמים פסק במאה ה-4 לספירה. בד בבד, עם תחילתה של התקופה הביזאנטית חדרה הנצרות לאזור, והיישוב הפך לכפר חקלאי, שאוכלוסייתו מנתה כ-2,000 תושבים. בתקופה זו הגיע היישוב בשבטה לשיאו, והיא נזכרה בשניים מפפירוסי ניצנה מהמאה ה-6 ומהמאה ה-7.
תל ניצנה
ניצנה היא המערבית שבין ערי הנבטים בהר הנגב. העיר נבנתה במישור, המתנשא לגובה 250 מטר מעל פני הים. בצפון גובל האתר בנחל ניצנה (ואדי עוג'ה אל-חפיר), והוא נחצה במרכזו על ידי יובל של נחל ניצנה, הזורם מצפון לדרום. במערב האתר מתנשאת גבעה מוארכת לגובה כ-35 מטר מעל סביבתה. האזור היה צומת דרכים חשובה בעת העתיקה על הדרך בין אדום בדרום וחוף עזה בצפון מצרים ומדבר סיני ממזרח והרי יהודה מצפון לו
נחל מערות -אתר פרהיסטורי
רצף ההתיישבויות הפרהיסטוריות בנחל מערות ארוך ומלא במיוחד. הממצאים הייחודיים שנתגלו באתר (כמאובני אדם חשובים) וחקירתו הנמשכת לסירוגין למעלה משמונים שנה, הפכו את האתר לאחד הידועים בעולם מהתקופה הפלאוליתית. בארבע המערות שנחקרו התגלו עדויות, בין הקדומות בעולם, לקיום בו-זמני (במובן הרחב) של האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני; לקבורת המתים; לשימוש בחפצים בעלי משמעות סמלית כחרוזים וחומרי צבע; ולהתיישבות קבע ובניית בתי אבן. האתר ממלא תפקיד מפתח בסוגיות המרכזיות של המחקר הפרהיסטורי העולמי, כגון מוצא האדם המודרני, התפתחות ההתנהגות האנושית המודרנית, יחסי אדם-סביבה, וניצני התיישבות הקבע וייצור המזון
קומראן
מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.
לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו.
לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו.
בית גוברין
בית גוברין היא עיר קדומה בשפלת יהודה, בין נחל גוברין לנחל מרשה, סמוך לקיבוץ בית גוברין. היא נזכרת במקורות חז"ל כ"בית גובריא". משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים", וע"פ המדרש ישבו במערות סביב היישוב ענקים, ומכאן שמה. יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את העיר בשמה זה כלל, אלא מתייחס אליה בשמות "מרשה" ו"בּיתַבְּרִיס". האסטרונום היווני תלמי (המאה ה-2 לספירה) הוא הסופר היווני הראשון שמזכיר את העיר בשמה זה: "בּיתוֹגּבּרי"
כפר נחום
כפר נחום על פי הברית החדשה, לאחר שעזב את נצרת קבע ישו את מרכז פעילותו בכפר נחום. 4 מ-12 השליחים הראשונים – פטרוס הקדוש, אחיו אנדריאס, יעקב בן זבדי ואחיו יוחנן – התגוררו בכפר נחום. בחפירות ארכיאולוגיות התגלו במקום שרידי מבנה מתומן מהמאה ה-5 לספירה, שנבנה מסביב לחדר קדום יותר. בחדר הקדום התגלו פיסות טיח נושאות כתובות בעלות מאפיינים נוצריים, רובן בשפה היוונית. המסורת הנוצרית רואה במקום את ביתו של פטרוס. מעל למבנה הקדום נבנתה בשנת 1990 כנסייה חדשה.
כפר נחום חרב ברעש האדמה הגדול בשנת 749 והיישוב החדש נבנה מעט ממזרח לקודמו. היום אזור זה ומתחם העתיקות כולו שייכים לכנסייה היוונית-אורתודוקסית , כולל כנסיית 12 השליחים, הניכרת לעין בכיפותיה הוורודות. הקירות הפנימיים של הכנסייה מכוסים בציורי קיר מרהיבים
כפר נחום חרב ברעש האדמה הגדול בשנת 749 והיישוב החדש נבנה מעט ממזרח לקודמו. היום אזור זה ומתחם העתיקות כולו שייכים לכנסייה היוונית-אורתודוקסית , כולל כנסיית 12 השליחים, הניכרת לעין בכיפותיה הוורודות. הקירות הפנימיים של הכנסייה מכוסים בציורי קיר מרהיבים
חלוצה
הכתובת הנבטית הקדומה ביותר שהתגלתה בארץ ישראל והמתוארכת לשנת 168 לפנה"ס ציינה כי חלוצה היא "המקום אשר עשה נתירו, בימי חייו של חרתת מלך הנבטים". גם קלאודיוס פתולמאיס מהמאה ה-2 הזכיר את העיר כ"אחד מיישובי אדום שממערב לנהר הירדן" , ובמפת פויטינגר היא מופיעה במרחק של 71 מיל רומי מירושלים ו-24 מיל רומי מעבדת. במפת מידבא מופיע ציור של חלוצה עם מגדלי שמירה ומבנים הנושאים גגות אדומים, ככל הנראה כנסיות. שני מכתבים של ליבנוס מאנטיוכיה מאזכרים את העיר בשנים 356 ו-359 ועומדים על מעמדה כבירה אזורית
ח'אן סהרונים - דרך הבשמים
מצד סהרונים (מכונה גם חאן סהרונים) הוא מצודה נבטית על דרך הבשמים, בלב מכתש רמון, הקרויה על שם צמח סהרון משתלשל שגדל לידו. המצודה היא מבנה מרובע שאורך כל אחת מצלעותיה הוא 42 מטר. בליבה חצר מרכזית המוקפת בחדרי מלאכה, מרחצאות ובתנור.
מואה - מצד על ציר דרך הבשמים
מואה פעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים בממלכת הנבטים בתקופה הרומית. ביישוב היה חאן וסביבו מרכז ציבורי. במקביל, התפתחה במקום חקלאות ענפה. בפי הבדואים ששכנו באזור נקרא היישוב בשם "מוית עוואד". בצומת דרכים: הדרך האחת - מדרום לצפון, היא דרך הערבה, אשר נמשכה ממפרץ אילת בדרום ועד לים המלח בצפון והדרך השנייה - ממזרח למערב, היא קטע מדרך הבשמים שבין פטרה לחופה של עזה ורפיח. תחנות הדרכים החלו לפעול כבר בתקופה ההלניסטית אך עיקר פעולתם היה בתקופה הרומאית, כאשר גבר הביקוש לתבלינים ולבשמים לאור עליית רמת החיים באימפריה הרומית. הסחר הביא להתפתחות כלכלית של תחנות הדרכים
עין חמד - אקווה בלה
בגדה הצפונית של אפיק הערוץ נמצאים שרידים מרשימים של מבנה צלבני שגודלו 30 על 40 מטר, שקיר החזית שלו הפונה לכוון דרום מתנשא לגובה 12 מטר. המבנה בנוי מאבנים מקומיות חלקן מסותתות בשוליהן. למבנה מספר שערים ובו שני אולמות מרווחים שתקרתם מקומרת. המבנה ידוע בשם "אקווה בלה" ובערבית דיר אל בנאת
נבי סמואל
נבי סמואל הוא אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות.
תל אפק (כורדנה)
בתקופה הצלבנית, במהלך המאות ה-12 וה-13, נבנתה חווה צלבנית מבוצרת על ראש תל אפק, כנראה בסיס הכוח לנחלה ההוספיטלרית של כורדנה. המעיין בעין אפק שימש להפעלת טחנות קמח. למרגלות המבנה המבוצר על תל אפק בנו ההוספטלרים את טחנות הקמח המבוצרות במגדל שמירה דו קומתי וסכר מרשים שאגם את מי המעיין ויצר אגם ששימש את טחנות המגלש שנבנו במקום והקיימות עד היום. למרגלות הטחנה עברה דרך צלבנית חשובה שחצתה על גשר את ערוץ הנעמן והובילה מעכו לחיפה
גן לאומי ברעם
גן לאומי ברעם הוא גן לאומי ובתחומו בית כנסת מתקופת התלמוד, ששרידיו הם מהיפים ביותר שנבנו בתקופה זו ומעיד על קיום קהילה יהודית מבוססת במקום. הגן משתרע על ראש גבעה שגובהה 755
מטרים מעל פני הים המשקיפה על פני הסביבה.
חזית בית הכנסת העתיק של ברעם השתמרה לכל גובה הקומה הראשונה והיא השלמה ביותר בישראל. קורת האבן שבין הקיר לעמוד שבימין המבנה מונחת במקומה מאז בניית הבניין. בני גילה הם גם שלושת הפתחים שבחזית: פתח מרכזי גדול ומצדיו פתחים קטנים יותר, שני חלונות מלבניים בצדדים וחלון מקושת גדול מעל הפתח המרכזי.
מטרים מעל פני הים המשקיפה על פני הסביבה.
חזית בית הכנסת העתיק של ברעם השתמרה לכל גובה הקומה הראשונה והיא השלמה ביותר בישראל. קורת האבן שבין הקיר לעמוד שבימין המבנה מונחת במקומה מאז בניית הבניין. בני גילה הם גם שלושת הפתחים שבחזית: פתח מרכזי גדול ומצדיו פתחים קטנים יותר, שני חלונות מלבניים בצדדים וחלון מקושת גדול מעל הפתח המרכזי.
גן לאומי ארבל
לבית הכנסת יש מספר שלבים, והוא מצטיין בעושר רב של פריטים אדריכליים מאבן גיר שעוצבו במגוון סגנונות אדריכליים. רוב הממצאים הנראים לעין הם מסוף התקופה הרומית ועד התקופה הערבית הקדומה. כדי לבדל את בית הכנסת מבתי האזור, הוא נבנה בבנייה יבשה מאבני גיר גדולות שבלטו על רקע בתי הבזלת שהיו סלעי הבנייה הנפוצים באזור. חזית המבנה של התקופה הביזנטית שוחזרה, וחלקים נוספים של המבנה מפוזרים במקום.
גמלא - בית הכנסת העתיק
גמלא מוזכרת בתלמוד כאחת הערים מוקפות החומה בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון. שמה ניתן לה בשל הגבעה דמוית דבשת הגמל שעליה היא שוכנת. בתקופת הברונזה הקדומה, היה במקום יישוב קטן שחרב. המלך החשמונאי, אלכסנדר ינאי, כבש את העיר במאה הראשונה לפני הספירה ויישב בה יהודים, מתוך כוונה לאכלס את אזורי הספר של ממלכתו. גמלא מוכרת בציבור כסמל לעוז ולגבורה בשל סירובה להיכנע לרומאים ומלחמתה ההרואית בלגיונות האויב. בחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו בגמלא, בשנות ה-70′ וה-80′ וחודשו בשנות ה-90′, נחשפו שרידי בית כנסת מתקופת המרד הגדול, אמת מים, מקווה טהרה, מבני ציבור, אבני קלע רבות וראשי חיצים שמעידים על הקרב הקשה שהתחולל במקום.
עין גדי -בית כנסת עתיק
שרידי בית הכנסת העתיק בעין גדי נמצאים ליד שמורת עין גדי שבמדבר יהודה. במקום היה יישוב בתקופות עתיקות, להם יש אזכורים במקרא, אולם הממצאים בבית הכנסת הם מהמאה ה-3 לספירה, שאז התחדש היישוב לאחר חורבנו הקודם ממרד בר כוכבא, עד המאה ה-6 לספירה, אז חרב המקום שוב, ובית הכנסת נשרף.
סהרונים מואה עין חמד
ציפורי לכיש עבדת
ערד ממשית שבטה
ניצנה מערות קומראן
גוברין נחום חלוצה
סמואל כורדנה ברעם
ארבל גמלא עין גדי
אלפא אשקלון קנטיר
המונפור הבניאס
bottom of page